את הכי יפה כש(לא) נוח לך

האמרה הרומנטית, שנכנסה לתודעתנו בחוזקה סביב קמפיין של "טבע נאות", בהחלט מצטלמת יפה:

״את הכי יפה כשנוח לך״

כך אומרים אך לא מיישמים. לא רק שלא מיישמים, גם לא באמת מעודדים לזה.

לא בפרסומות שמראות לנו את נשות העקבים האלגנטיות, שנראות פיט והולכות עם עשרת הסנטימטרים הנוספים, כאילו זה לא מזיז להן בכלל. גם לא ברחובות תל אביב, בהן גברברי העיר מסיטים את מבטם בכל פעם שמישהי שווה על עקבים מצטלבת בטווח הראייה שלהם.

תמיד תהיתי לעצמי האם אני צריכה, או בכלל יכולה מבחינה פיזית ומנטלית, לעמוד בדרישות אלו? האם הן לגיטימיות מעצם היותי אישה, או אולי המשפט האגדי הזה הוא בעצם שקר אחד גדול? רק לי זה גורם לזוז דווקא באי נוחות בכיסא..?

אבל אז קרה משהו נהדר. הן הגיחו לעולם ונהיו לגיטימיות ואופנתיות גם לנשים- הבלנדסטון!

אח, כמה שאני אוהבת אתכן בלנדסטונס'.. כיף שבאתן! היום ישבתי באוטובוס והצלחתי לקלוט רק את נעליהם של העוברים, השבים והעומדים כשלפתע הגיחה דמות בצורת ג'ינס ונעלי בלנדסטון. בשלב הזה, תהיתי לעצמי האם מדובר בגבר או באישה..? הבטתי מעבר למסת האנשים המוגזמת בקו 289, ושמחתי לגלות שאכן מדובר באשה! איזו גברת... אז נכון, בימינו נעלי הבלנדסטון כבר עברו למדף המיין סטרים.. וזה כאילו לא מגניב- אבל למי א כ פ ת?

אני באמת הכי יפה כשנוח לי. או שמא, אני הכי נוחה לעצמי כשנוח לי?

שאלת הבלנדסטון ולגיטימיותה, הביאה אותי לחשוב על משמעות המילה הזאת עבורי– "נוחות". ברשותכם, אני רוצה לקחת אתכם אל מעבר לסבל הכרוך בנעילת נעלי עקב, כי זה ממש לא העיקר.

אחרי הסערה שהתרחשה לאחרונה בירושלים, ואני לא מדברת על מזג האוויר.. אפשר להבין שגם בכנסת לא משתוקקים להגביר את תחושת הנוחות. העיסוק הקטנוני סביב אורך החצאית ומשטור קוד הלבוש, מביאים להשתקת חופש הביטוי ומגבילים את החירות הבסיסית של (בנות) האדם. כאילו, באמת.. בהנחה שהעובדים בכנסת מספיק אינטליגנטיים להכריע בנוגע להחלטות המשפיעות על מדינה שלמה, תנו להם את הקרדיט לבחור בעצמם מה ראוי ולגיטימי ללבוש לעבודה! ג'יזס.

ולעניינינו..

במבט לאחור, כשהייתי ילדונת מתבגרת ודי חמודה, התעוררתי לבוקר שנראה רגיל לכאורה.

אבל רק לכאורה. למעשה, התרחש בו אירוע היסטורי ומרעיש במיוחד. ללא התראה מוקדמת וכרעם יום בהיר, הגיחו להן שתי גבעות אימתנות שלא מביישות אף נערה עם שלל צמר גפן בחזייה.

צמחו לי ציצים. ציצים.

ציצי זו לא מילה גסה מדיי לפורום הזה, נכון?

בכל מקרה, היה זה גילוי פרטי שלי, אך באופן בלתי רצוני חלקתי אותו עם שאר האנשים שהכירו (או לא) אותי ונהנו להשמיע את דעתם בנושא -אני מזכירה- הפרטי שלי. לא פעם בחודשי יולי-אוגוסט החמים כל מה שייחלתי לו היה לפתוח את הארון ולבחור באותה גופיית ספגטי פשוטה, נוחה כל כך ומדויקת עבורי. בסופו של דבר, נאלצתי לפסוח על פנטזיית הנוחות ולבחור באחרת. בחולצה יותר מטשטשת, רחבה, צנועה, יש שיגידו, וכזו שתסיט את מבטם של גברים זקנים, צעירים, נמוכים, גבוהים וגם גברות .. מלפזול כמה סנטימטרים מתחת לסנטר שלי בזמן שאנחנו משוחחים.

ככה פיתחתי סכמות ואמיתות שגויות שאני צריכה להסתיר את הגוף שלי, נטו כדי שאוכל להרגיש בנוח עם מה שהאל, כפרה עליו, נתן לי במתנה. ולמה זה בעצם? אז פעם אחת שאלתי חבר טוב, שאת דעתו אני מעריכה.. ותשובתו הייתה- "מה את רוצה שאני אעשה? את לא יכולה לצפות ממני לשלוט על תגובות מוח בלתי רצוניות למראה משהו בולט ויוצא דופן..". מעניין, חשבתי. לא ידעתי שאנחנו תקועים עדיין בתקופה הפרה היסטורית עם מינוס אונה קדמית ורמת אינטליגנציה של בבון, שברגע זה נראו לי הכי חכמים בעולם אל מול המשפט הזה..

לכל אחד ואחת מאתנו יש עניינים לא סגורים עם הגוף שלו, וזה לגיטימי לחלוטין. האחת בורכה בגוף היסטרי, אך עם פזילה אותה היא לא יכולה לשאת. וההוא, יש לו חיוך ממיס פלוס גומות, אך גנטיקה גרועה שהטילה עליו את קללת השערות בכתפיים. הוא מייחל לעשרה סנטימטרים נוספים , בעוד שהיא הייתה רק רוצה להיות נמוכה יותר, כדי שלא תצטרך לפסול יותר ממחצית מבחורי ישראל.

ולי, לי יש ציצי גדול. שנים לא הצלחתי לקבל זאת באהבה, בעוד שאחרות ממשכנות את חייהן כדי להגיע למידותיי.

אז מה אני בעצם אומרת פה?

בקרוב אגיע לגיל 30. שזה חתיכת גיל.. אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה לי נוח. ללא פשרות. בלי לשים זין על אף אחד ושום דבר.. שאתהלך בעולם הזה בגאווה, עם ראש, או חזה.. מורם, עם, או ללא, הבלנדסטון שלי. זה לא באמת משנה.

כי אני באמת הכי נוחה לעצמי כשנוח לי- ואין דבר יותר חשוב מזה.


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
  • Black YouTube Icon
  • Black Facebook Icon

© 2015 by ZE.ZE. Proudly created with Wix.com